ארכיון תגיות: הוראה

‫האם כדאי לישראל למתג מחדש את תדמית המורה? (בעקבות ההרצאה "כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה")‬

"כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה" – זהו שמה של ההרצאה שנתן גדעון עמיחי (המנכ"ל המשותף במשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי) מכנס "העיר" לחינוך בחולון. ההרצאה היא של 20 דקות וניתן לצפות בה כאן. (התגלה תודות לעומר פרצ'יק בטוויטר – תודה)
כשהתחלתי לצפות בהרצאה לא חשבתי שאראה אותה עד לסיומה, אך הרהיטות והתשוקה של גדעון משכה אותי עד לסופה של ההרצאה ואף לכתוב את הפוסט שלפניכם.

גדעון עמיחי מדבר על תדמית המורה בישראל. תדמית שהיא, כפי שכולנו יודעים (וגם מבלי להציג נתונים סטטיסטיים), איננה חיובית. כשאני חושב על מורים בארץ, המילים שעולות לי לראש הן: שביתות, שכר נמוך, עומס עבודה, חוסר שביעות רצון. ההרצאה של גדעון העירה אצלי את תשומת הלב שה"מותג" הזה שיש לי על מיהו מורה, איננה מבוססת על עובדות אלא על רשמים אישיים (ולא מבוססים) שהתגבשו בשנים האחרונות. אי לכך, החלטתי לחטט אצבעותי ולפנות ללמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) כדי לראות מה הם יכולים לספר לי על מצב המורה בארץ, שם מצאתי מספר נתונים מעניינים.
לדוגמא, מצאתי את ההודעה הבאה לעיתונות: "הסקר החברתי 2008: כיצד תופשים הישראלים את מצבם הכלכלי?". בעמוד השלישי של המסמך הזה הופיעה גרף (מה שמכונה גרף פרמידה), אשר מראה עבור 18 מקצועות מהו אחוז הנשאלים אשר מרוצים מההכנסה שלהם, לעומת מהו אחוז הנשאלים אשר מרוצים מעבודתם.
מה שהגרף מראה (ושלא הפליא אותי) היה שרק 40% מהמורים היו מרוצים ממשכורתם (בערך כמו עובדי נקיון), זאת לעומת מקצועות אשר זכו ללמעלה מ- 60% מהנשאלים אשר היו מרוצים ממשכורתם (כגון: שופטים, רופאים, כלכלנים, מנהלים בכירים, מהנדסים, עובדי היי-טק ועוד).
אך מה שכן התפלאתי לראות מהגרף היה אחוז הנשאלים שהיו מרוצים מעבודתם. מסתבר שמורים מרוצים מהעבודה אותם הם מבצעים לא פחות (אם אף לא טיפה יותר, אין רווחי סמך כדי להחליט) מאשר מתכנתים, שופטים, מהלים ועוד.
הנה הגרף להנאתכם (הקישו על התמונה כדי לראותה מוגדלת):
happy teachers 300x187 האם כדאי לישראל למתג מחדש את תדמית המורה?  (בעקבות ההרצאה כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה)
(למי שרוצים לחפור ולמצוא עוד אנקדוטות מעניינות, עליכם רק להכנס לאתר הלמס ולהקיש במנוע החיפוש מימין למעלה את המילה "מורים", מה שמחזיר הרבה תוצאות שנראה מעניין יהיה לדעת מה מסתתר מאחוריהן)

מצאתי את הנתון הזה מעניין כי הוא עזר לי להבין שהדימוי שיש לי של המורה איננו מושלם. אומנם רוב המורים (60% מהם למעשה) לא מרוצים ממשכורתם, אבל הרבה מאד מהם מרוצים מעבודתם (בערך 90% מביניהם). כך שאילו הייתי צריך לייעץ לידיד על סמך הנתונים הללו בלבד (מה שכמובן לא היה קורה במציאות, אבל עדיין) הרי שהייתי אומר לו שאם הוא חושב להיות: מוכר בחנות, נהג, עובד נקיון או עובד מטבח, או מטפל סיעודי – הרי שעדיף לו כנראה שעדיף לו ללכת להוראה (בהנחה שהוא פחות או יותר מסוגל להשתלב כמו שצריך). וזאת משום שבמקצועות שציינתי הסיכויים הם שהוא לא יהיה מרוצה ממשכורתו באותה מידה כמו שמורה לא מרוצה ממשכורתו, אבל יהיה לו סיכוי טוב יותר להיות מסופק מהעבודה שהוא עושה (מה שבטח אפשר לקשר עם איכות חיים גבוהה יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר, אבל אין לי נתונים על זה אז זה רק ניחוש).

וסיבה להאמין שהוא לא בהכרח היה הולך להוראה אלא היה הולך לאחד המקצועות האחרים, היא בגלל המותג הכושל של המורה בארצנו.
הערת ביניים: ברור לי שהלוגיקה שאני מציג היא מאד שיטחית ולא ממצה. עם זאת, אני חושב שזה אנקדוטה מעניינת שמציגה את האינטואיציה (הדי שיטחית שלי, אני מודה) על למה מיתוג של "המורה" בארץ יכול להיות משמעותי.

ובשלב זה אפשר לחזור להרצאתו של גדעון.
למול המילים השליליות שעלו במוחי במחשבה על המורה בארץ, הרי שגדעון מביא דוגמאות לאופן שבו מוצגת תדמית המורה בארה"ב. הוא מביא דוגמאות לסרטים מוכרים אשר מעלים על נס את המורה ("סיפורו של ויל הנטינג" הוא הכי עדכני מביניהם). הוא אף מביא קטע מרתק שבו שואלים פוליטיקאים מובילים בארה"ב (אובאמה, קלינטון וכו') מי היה המורה האהוב עליהם בילדותם (תחילת הקטע מקוטע אבל שאריתו צלול ופריך)

גדעון מקדם ומשכנע בהרצאתו (הפשוטה אך נוגעת) שחשוב לקדם את תדמית המורה בארץ. הוא מבהיר שקמפיין פירסומי קצר טווח לא יספיק, ושראוי לתת לנושא זה חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. אחד הרעיונות שהוא מציג הוא להעלות לאוויר סדרת דרמה על "מורים" (כמו שעשו עבור מילואימניקים) – אני בעד.

ישנו סיפור על חברת תעופה (שאינני זוכר את שמה) שהתרסק לה מטוס. במקום להשקיע כסף בשיפור מערך התחזוקה שלה, היא הוציאה סכומי עתק על פירסום ושיווק. האם זה מה שצריך היה לעשות בארץ? במקום לתת למורי

אז מה היה לנו כאן? – על הצגה עמומה ובלתי מספקת של דרישותינו מן הממשלה // יורם אורעד

שביתת המורים הארוכה ארוכה הזאת והצודקת מאד מאד הזאת, מותירה אותי לעתים לצערי עם היעדר אינפורמציה חשובה ובסיסית ולעתים קרובות אף עם דיסאינפורמציה, בנוגע לדרישותינו המדויקות מן הממשלה. לעתים אני נתקל אף במידע שאינו אלא המצאות שלא היו ולא נבראו, המצאות שנאמרות בעיקר על ידי מורים עמיתים שאינם מתמצאים במאבקנו ובמטרותיו.

כיוון שאני, באופן אישי, דואג לנבור בדבריהם של מנהיגינו – מנהיגי השביתה, וכן בפרטי ההסכם הגרוע שחתמו לצערי חברי הסתדרות המורים, אני מצליח להבין לעתים דברים לאשורם, אולם במקרים רבים אין זה כך. לרוב המורים שפגשתי אין כל אינפורמציה ברורה לגבי כוונות השביתה הצודקת שלנו ונתקלתי לא פעם בבורות מפתיעה ולעתים מדהימה בנושא הסכם השכר העגום שנחתם עם הארגן הנגדי ובעניין הדרישות הספציפיות שלנו.
אני אומר דברים אלה משום שקיים בקרבי חוסר נחת הולך וגובר, חוסר נחת שככל שחולף הזמן הולך ומכעיס אותי יותר ויותר מיום ליום, על היעדרה של יד מנחה ומכוונת מצד הנהגתנו, שתבהיר לנו דברים לאשורם. אין חולק על צדקתו של מאבקנו, מה עוד שאנו משלמים עליו מחיר יקר מאד, אך האם אין לנו זכות לדעת מעט אינפורמציה ברורה לגביו, בתור אותם אלה שנלחמים במסגרתו?

להמשיך לקרוא

מכתב למנכ"ל מוטורולה // סימה שמואלי (מורה ברחובות)

18.11.07

מר ינאי הנכבד,

שמחתי לקבל את התייחסותך למכתבי. הוא יועבר לכל חברי וחברותי המורים והמורות.
שמחתי גם לקרוא שיש לנו משהו משותף. אתה וגם אנחנו מתרעמים על כך שהמשבר טרם נפתר ומיצרים על הסחבת בנסיון לגשר על הפערים.

אם אכן אתה מייחס חשיבות רבה לחינוך ,כפי שכתבת, מקומך היה איתנו אתמול, בכיכר רבין על הבמה,קורא קריאה למנהיגי המדינה לפני שכולנו נקרע קריעה. זה לא רחוק,

או לפחות מוקיע בפומבי את אנשי האוצר שכל מה שיש להם להגיד ב"יום שאחרי" הוא שרן ארז פשוט חולה כיכרות. מאה אלף איש ( כן. כן. לא הייתה הפגנה כזו מאז סברה ושתילה. ) יצאו לכיכר כדי להגשים את הגחמות של רן ארז?
מעניין אותי אם היו מעזים לטעון כך על הפגנה של אנשי חברת החשמל למשל.

אבקש להדגיש בפניך את הדברים הבאים. רובם בודאי ידועים לך. מיעוטם אולי לא.

להמשיך לקרוא

מכתב למנכ"ל מוטורולה // סימה שמואלי (מורה ברחובות)

18.11.07

מר ינאי הנכבד,

שמחתי לקבל את התייחסותך למכתבי. הוא יועבר לכל חברי וחברותי המורים והמורות.
שמחתי גם לקרוא שיש לנו משהו משותף. אתה וגם אנחנו מתרעמים על כך שהמשבר טרם נפתר ומיצרים על הסחבת בנסיון לגשר על הפערים.

אם אכן אתה מייחס חשיבות רבה לחינוך ,כפי שכתבת, מקומך היה איתנו אתמול, בכיכר רבין על הבמה,קורא קריאה למנהיגי המדינה לפני שכולנו נקרע קריעה. זה לא רחוק,

או לפחות מוקיע בפומבי את אנשי האוצר שכל מה שיש להם להגיד ב"יום שאחרי" הוא שרן ארז פשוט חולה כיכרות. מאה אלף איש ( כן. כן. לא הייתה הפגנה כזו מאז סברה ושתילה. ) יצאו לכיכר כדי להגשים את הגחמות של רן ארז?
מעניין אותי אם היו מעזים לטעון כך על הפגנה של אנשי חברת החשמל למשל.

אבקש להדגיש בפניך את הדברים הבאים. רובם בודאי ידועים לך. מיעוטם אולי לא.

להמשיך לקרוא

פרנק מק' קורט / המורה (מאת: מיכאל דדון)

במשך כמה עשורים, אסף בעבודתו סיפורים, חוויות, תיאורים ויצר מהם יצירה ספרותית מדהימה.

הספר מתאר את מה שעובר מורה בעבודתו רגעי חסד, רגעי כעס ותסכול, רגעי שמחה וגאווה. רוב הזמן מנסה ומחפש דרכים אל הנוער, שאינו שונה באנגליה, בסקוטלנד, באירלנד, בארצות הברית או בישראל.

למורה הקורא את הספר זהו יומן מסע. יש בו, בספר, המון הערות חשובות ואפילו לא חשובות בכלל, אבל זהו סיפור עבודתו של המורה לחיים.

הקורא, זה שאינו מורה, נחשף בדרך בלתי אמצעית לעולמו של המורה.

מק' קורט כותב כל כך יפה שמצאתי לנכון לצטט כמה קטעים מעולמו.

להמשיך לקרוא