ארכיון פוסטים מאת: טל גלילי

גזענות, פוליטיקילי קורקט, ז'ול ורן, מארק טויין

נדמה, שאחד המושגים היותר מעוררי מחלוקת הוא דווקא "פוליטיקלי-קורקט". לכשעצמי, אני חושד שהביטוי הזה הומצא במיוחד בשביל כל הגזענים, השוביניסטים וההומופובים – כדי שיוכלו לומר: "אני בסך הכול לא פוליטיקלי-קורקט!" בשנים האחרונו…

‫אנחנו לא צריכים "אח גדול" אנחנו צריכים "מנהיגי שבטים" (או: מדוע "התיתכן מהפכה חברתית דרך הבלוגים?" הייתה השאלה הלא נכונה!)‬

ישנם נושאים בהם אני מוצא שפשוט אין לי מה לכתוב, למרות שחובה בעיני לכתוב עליהם. נושא המאגר הביומטרי (ה"יענו פיילוט" שלו) שאושר היום בקריאה שלישית הוא אחד מהם.

אני כועס.
אני כועס על ווינט – על כך שהם החליטו לפרסם את הידיעה בנושא בעמוד הראשי למעלה. למה? כי זו הפעם הראשונה (עד כמה שידוע לי) שבו הם פירסמו ידיעה בנושא במעלה האתר. עד כה הם החביאו את הידיעה במדור "מחשבים" מתחת לידיעות בנושאים שבעיני פחות צריכים לעלות בשיח הציבורי.

אני עצוב.
אני עצוב שאנשים כמו קלינגר שכתבו על הנושא, כבר מדברים על עייפות, על תשישות, על כניעה? מדבר מילים שלתת להם לינק עליו זה פשוט לא מספיק.

אני מפחד.
מפחד שנמצא את עצמנו בוקר אחד במדינה שבה "האח הגדול" איננו רק תוכנית ריאליטי (ואני מצטער שלא הקשבתי לאחי שוקי שהציע לפני שנה שאתן את הלינק שהרגע נתתי למאמר בוויקיפדיה של האח הגדול, כדי לעזור לו בדירוג בגוגל).

אבל יותר מזה, אני מפחד שאולי טעיתי
אבל האם זה מספיק? זה לא מרגיש מספיק.

מרגיש כאילו מבלי להקדיש משרה מלאה לדברים האלה, ולמי יש את הזמן להקדיש לזה משרה מלאה?

בזמן שכתבתי את הפוסט הזה, לא ידעתי לאן הוא יגיע, אבל כשהגעתי לשורה הזו פתאום הבנתי שיש תשובה. והתשובה היא של סת' גודין: מנהיגי השבט!

רוצים להבין טיפה יותר? תצפו בזה:

מנהיג השבט הוא זה שתפקידו לקחת את המשרה המלאה, ולהנהיג אותנו (אותי) במסע לשנות משהו מגוחך שמולו צריך להתארגן (נאמר, החוק הביומטרי!).
ויש לנו כאלה בארץ, אבל לא מספיק.

לפני מספר חודשים קראתי את הספר "שבטים" של סת' גודין, ובזמנו הרגשתי שאני לא מצליח להפנים את המסר שלו. ורק עכשיו אני חושד שאני מבין מה הוא ניסה לומר. הוא ניסה לומר לי שהמאמר שכתבתי בזמנו "התיתכן מהפכה חברתית בישראל דרך בלוגים ?" היה שגוי, כי הוא התמקד בדבר הלא נכון. התמקדתי בטכנולוגיה ופיספסתי את האנשים. נכון שהטכנולוגיה מאפשרת לדברים מדהימים לקרות שלא קרו קודם. אבל רק היום הבנתי שפיספסתי את זה שלא משנה כמה מתוחכמת תהיה הטכנולוגיה, היא לא תספיק כדי לייצר לנו את המנהיגים שיובילו את השבטים שיצוצו באינטרנט. בשביל זה צריך משהו לא פחות מעניין מטכנולוגיה – בשביל זה צריך חינוך!
וכשאני אבין מה זה אומר, טיפה יותר לעומק, אני אכתוב על זה עוד פוסט icon smile אנחנו לא צריכים אח גדול אנחנו צריכים מנהיגי שבטים (או: מדוע התיתכן מהפכה חברתית דרך הבלוגים? הייתה השאלה הלא נכונה!)

ואגב, אתם באים לעצרת ביום שישי הקרוב?"למי איכפת כאן? יום שישי הקרוב, מצעד זכויות האדם, 11:00, כיכר רבין."

‫האם כדאי לישראל למתג מחדש את תדמית המורה? (בעקבות ההרצאה "כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה")‬

"כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה" – זהו שמה של ההרצאה שנתן גדעון עמיחי (המנכ"ל המשותף במשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי) מכנס "העיר" לחינוך בחולון. ההרצאה היא של 20 דקות וניתן לצפות בה כאן. (התגלה תודות לעומר פרצ'יק בטוויטר – תודה)
כשהתחלתי לצפות בהרצאה לא חשבתי שאראה אותה עד לסיומה, אך הרהיטות והתשוקה של גדעון משכה אותי עד לסופה של ההרצאה ואף לכתוב את הפוסט שלפניכם.

גדעון עמיחי מדבר על תדמית המורה בישראל. תדמית שהיא, כפי שכולנו יודעים (וגם מבלי להציג נתונים סטטיסטיים), איננה חיובית. כשאני חושב על מורים בארץ, המילים שעולות לי לראש הן: שביתות, שכר נמוך, עומס עבודה, חוסר שביעות רצון. ההרצאה של גדעון העירה אצלי את תשומת הלב שה"מותג" הזה שיש לי על מיהו מורה, איננה מבוססת על עובדות אלא על רשמים אישיים (ולא מבוססים) שהתגבשו בשנים האחרונות. אי לכך, החלטתי לחטט אצבעותי ולפנות ללמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) כדי לראות מה הם יכולים לספר לי על מצב המורה בארץ, שם מצאתי מספר נתונים מעניינים.
לדוגמא, מצאתי את ההודעה הבאה לעיתונות: "הסקר החברתי 2008: כיצד תופשים הישראלים את מצבם הכלכלי?". בעמוד השלישי של המסמך הזה הופיעה גרף (מה שמכונה גרף פרמידה), אשר מראה עבור 18 מקצועות מהו אחוז הנשאלים אשר מרוצים מההכנסה שלהם, לעומת מהו אחוז הנשאלים אשר מרוצים מעבודתם.
מה שהגרף מראה (ושלא הפליא אותי) היה שרק 40% מהמורים היו מרוצים ממשכורתם (בערך כמו עובדי נקיון), זאת לעומת מקצועות אשר זכו ללמעלה מ- 60% מהנשאלים אשר היו מרוצים ממשכורתם (כגון: שופטים, רופאים, כלכלנים, מנהלים בכירים, מהנדסים, עובדי היי-טק ועוד).
אך מה שכן התפלאתי לראות מהגרף היה אחוז הנשאלים שהיו מרוצים מעבודתם. מסתבר שמורים מרוצים מהעבודה אותם הם מבצעים לא פחות (אם אף לא טיפה יותר, אין רווחי סמך כדי להחליט) מאשר מתכנתים, שופטים, מהלים ועוד.
הנה הגרף להנאתכם (הקישו על התמונה כדי לראותה מוגדלת):
happy teachers 300x187 האם כדאי לישראל למתג מחדש את תדמית המורה?  (בעקבות ההרצאה כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה)
(למי שרוצים לחפור ולמצוא עוד אנקדוטות מעניינות, עליכם רק להכנס לאתר הלמס ולהקיש במנוע החיפוש מימין למעלה את המילה "מורים", מה שמחזיר הרבה תוצאות שנראה מעניין יהיה לדעת מה מסתתר מאחוריהן)

מצאתי את הנתון הזה מעניין כי הוא עזר לי להבין שהדימוי שיש לי של המורה איננו מושלם. אומנם רוב המורים (60% מהם למעשה) לא מרוצים ממשכורתם, אבל הרבה מאד מהם מרוצים מעבודתם (בערך 90% מביניהם). כך שאילו הייתי צריך לייעץ לידיד על סמך הנתונים הללו בלבד (מה שכמובן לא היה קורה במציאות, אבל עדיין) הרי שהייתי אומר לו שאם הוא חושב להיות: מוכר בחנות, נהג, עובד נקיון או עובד מטבח, או מטפל סיעודי – הרי שעדיף לו כנראה שעדיף לו ללכת להוראה (בהנחה שהוא פחות או יותר מסוגל להשתלב כמו שצריך). וזאת משום שבמקצועות שציינתי הסיכויים הם שהוא לא יהיה מרוצה ממשכורתו באותה מידה כמו שמורה לא מרוצה ממשכורתו, אבל יהיה לו סיכוי טוב יותר להיות מסופק מהעבודה שהוא עושה (מה שבטח אפשר לקשר עם איכות חיים גבוהה יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר, אבל אין לי נתונים על זה אז זה רק ניחוש).

וסיבה להאמין שהוא לא בהכרח היה הולך להוראה אלא היה הולך לאחד המקצועות האחרים, היא בגלל המותג הכושל של המורה בארצנו.
הערת ביניים: ברור לי שהלוגיקה שאני מציג היא מאד שיטחית ולא ממצה. עם זאת, אני חושב שזה אנקדוטה מעניינת שמציגה את האינטואיציה (הדי שיטחית שלי, אני מודה) על למה מיתוג של "המורה" בארץ יכול להיות משמעותי.

ובשלב זה אפשר לחזור להרצאתו של גדעון.
למול המילים השליליות שעלו במוחי במחשבה על המורה בארץ, הרי שגדעון מביא דוגמאות לאופן שבו מוצגת תדמית המורה בארה"ב. הוא מביא דוגמאות לסרטים מוכרים אשר מעלים על נס את המורה ("סיפורו של ויל הנטינג" הוא הכי עדכני מביניהם). הוא אף מביא קטע מרתק שבו שואלים פוליטיקאים מובילים בארה"ב (אובאמה, קלינטון וכו') מי היה המורה האהוב עליהם בילדותם (תחילת הקטע מקוטע אבל שאריתו צלול ופריך)

גדעון מקדם ומשכנע בהרצאתו (הפשוטה אך נוגעת) שחשוב לקדם את תדמית המורה בארץ. הוא מבהיר שקמפיין פירסומי קצר טווח לא יספיק, ושראוי לתת לנושא זה חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. אחד הרעיונות שהוא מציג הוא להעלות לאוויר סדרת דרמה על "מורים" (כמו שעשו עבור מילואימניקים) – אני בעד.

ישנו סיפור על חברת תעופה (שאינני זוכר את שמה) שהתרסק לה מטוס. במקום להשקיע כסף בשיפור מערך התחזוקה שלה, היא הוציאה סכומי עתק על פירסום ושיווק. האם זה מה שצריך היה לעשות בארץ? במקום לתת למורי

בחירות 2009: השוואת מצעי מפלגות – מערכת החינוך

(פורסם במקור באתר "עבודה שחורה" )

לקראת הבחירות מגישה לכם מערכת “עבודה שחורה” פרויקט השוואת מצעים. השוואת מצעי החינוך הינו סנונית ראשונה. אתם מוזמנים לבחון את מצעי החינוך השונים ולשפוט גם לאור פעילותן החינוכית של המפלגות בעבר

ערכה והפיקה: גליה, צוות חינוך.

בליכוד מבטיחים להחזיר את ילדי ישראל תוך 10 שנים לעשירייה הפותחת בעולם בדירוג המבחנים הבינלאומיים.
בקדימה מתמקדים בהפעלת יום חינוך ארוך שישחררו מספר רב של הורים לצאת לעבודה במשרות מלאות ויגדיל את הכנסתם.
מצע העבודה פועל להגדלת תקציב החינוך, ליבה חינוכית, וחיזוק החינוך הדמוקרטי וההומניסטי המושתת על ערך האדם וכבודו בכל תחומי החיים.

מה מבטיחים מצעי המפלגות השונות בנושא החינוך, כיצד יהפכו המטרות לעשייה ממשית? קראו ושפטו בעצמכם.

להמשיך לקרוא

‫הרצאות מוקלטות מכנס בנושא הסכנות שטמונות בדו"ח שוחט למחקר האקדמי בארץ‬

ב- 15.06.08 התקיים דיון (חירום) פתוח, באוניברסיטת תל-אביב, בנושא דו"ח שוחט והסכנות שעדיין תמונות בו.

היום העליתי לבלוג-הפורום-להגנת-ההשכלה-הציבורית, בפורמט ווידיאו, את ההרצאות שהוקלטו בדיון. אם לתמצת מהנאמר: דו"ח שוחט מקודם כדבר טוב שיקרה להשכלה הציבורית, ולמחקר בארץ. אך לאמיתו של דבר, הוא טומן בחובו בעיות חמורות, שאינן מקבלות מענה, וצפויות להביא להרבה יותר נזק מאשר תועלת.ניתן לצפות בכל ההרצאות בלינק: http://www.publiceducation.org.il/?p=256

וכדי לקבל מושג, הנה הרצאת הפתיחה (4:21 דקות) שאיתה התחיל הכנס, המרצה היא ד"ר סילבי הוניגמן, מהחוג להיסטוריה כללית, אונ' ת"א: