שביתה חזקה – הנהגה חלשה // אייל עצי-פרי (סטודנט להוראה)

(נכתב ב- 14.12.2007)
תוספת השכר לא היתה מושגת ללא השביתה, אבל יש להודות שהיא מינימלית, ושלא לכך ייחלו המורים שנאבקו באופן פעיל במשך למעלה מחודשיים. המאבק לא נגמר…
בבוקר יום חמישי ה-13.12 הכניעו צווי המניעה את רן ארז, יו"ר ארגון המורים. חלק משמעותי מהמורים לא נרתע מהצווים והיה נחוש להמשיך בשביתה. אבל רן ארז החליט, על דעת עצמו, לחתום על הסכם הבנות שסיים את השביתה הארוכה והלוחמנית ביותר בתולדות מערכת החינוך הישראלית. כך, לאחר למעלה מ-60 ימי שביתה, חזרו המורים ללמד, למרות שלא ניתנה להם ההזדמנות אפילו לראות את ההסכם לפני החתימה. מורים רבים מקבלים את ההסכם כ"רע במיעוטו", בהתחשב בבגידה הגלויה של עופר עיני ויוסי וסרמן, שסירבו לסייע למאבק. רבים אחרים זועמים על ההישג הדל.
תוספת השכר שהושגה היא בהחלט מינימלית, אבל חשוב לציין שאפילו היא לא היתה מושגת ללא השביתה – ונכלול בזה גם את תוספת השחיקה מ-2002 שהממשלה גנבה ולא היתה מוכנה להחזיר.


תמונה צינית
חשוב להדגיש שהשביתה הלוחמנית והעיקשת הזו היתה יכולה להשיג יותר. ההסכם שנחתם הוא הסכם רע. אם שר האוצר בר-און, אומר "זה יום חג לאירגון המורים שהגיע להישגים יפים במאבקו", זה אומר דרשני. ברור שמי שלחם נגד המורים עד לרגע האחרון, ישבח את מאבקם אך ורק במטרה לרכך אופוזיציה. אפילו הפרשן הכלכלי הקפיטליסט של הערוץ הראשון, עודד שחר, ביקר כבר באותו הערב את הכניעה:
"נלך סעיף-סעיף ותראה שהתמונה ממש צינית. קודם כול, 5% תוספת שכר – כולם מקבלים, אז אין פה שום דבר חריג; 4% תוספת שחיקה – תשלום שהובטח ממילא למורים; 8.5% תוספת שכר לרפורמה – אם תהיה רפורמה… על שעתיים הוראה שבתו 60 יום ורבים שנה; צמצום מספר התלמידים בכיתה – נושא שלא הוגדר… ועדה תגיש לשרים מסקנות בתוך חודש וחצי. כשאני שומע את המילה ועדה, אני מאוד סקפטי; החזר שעות לימוד שקוצצו – לא הוגדר… רה"מ מתחייב בהודעה שהוא הוציא הערב להביא לממשלה תוכנית רב שנתית. מתי הוא יביא את התוכנית? בעוד 45 יום. למה בעוד 45 יום? כי תקציב 2008 יאושר בכנסת בעוד שבועיים." בעניין תוספת התקציב: "בשנת 2008 – 100 מיליון! מתוך תקציב של 27,500 מיליון – אז זה לא מפנה בחינוך… כולם אומרים שהשתנה מעמד המורה ושהנושא עלה לכותרות. הנושא ירד מסדר היום [בכלי החדשות]. הערב אנחנו דנים בו. מחר אולי. ביום ראשון לא נזכיר את המורים. יש לנו את וינוגרד בדרך ואת עזה ואת שדרות. הנושא ירד מסדר היום עד השביתה הבאה."
ההסכם מביא את המורים להתחיל את המו"מ על תוכנית הממשלה (ה"רפורמה") מעמדה נחותה יותר ממה שאפשר היה להשיג לו השביתה היתה נמשכת אפילו לפחות עוד יום אחד – יום שבו היו מראים המורים שלא יהיה פשוט לשבור אותם בצעדים אנטי-דמוקרטיים.
הפרת צווי המניעה היתה מנטרלת את הממשלה מכלי נשק זה, מכיוון שהיתה מרוקנת אותו מתוכן. הנהגת אירגון המורים בראשות רן ארז, העדיפה לא להסלים את העימות עם הממשלה ונשק הצווים נשאר בידי הממשלה. בנוסף, התחייבה הנהגת אירגון המורים לשקט תעשייתי עד ינואר 2009, והסכימה להתניית תוספות השכר בהסכמה עתידית ל"רפורמה", באמצעות הצהרה אישית של כל מורה. סיכומים אלה יכבידו על יכולת ההתארגנות של מורים להתנגדות לתוכניות ההפרטה של הממשלה.
למרות ההסכם הרע, השביתה זכתה לפופולריות גבוהה מכיוון שהיא קראה תיגר, בפועל, על מדיניות הניאו-ליברליזם והמתקפות החוזרות ונשנות נגד העובדים והשירותים החברתיים. השביתה היוותה את חוד החנית של המאבק החברתי, המעמדי, בישראל. הפעילות היומיומית, ההסברה העצמאית, שיתוף-הפעולה עם התלמידים והתמיכה הציבורית סיפקו שיעור חשוב בניהול שביתה אקטיבית וחזקה.
הקול הוא קולו של עיני, הידיים ידי ביבי
השביתה יכלה להגיע להישגים לא רק עבור המורים, אלא גם עבור קבוצות עובדים נוספות במגזר הציבורי שהיו מצטרפות למאבק נגד ההפרטה. יו"ר ההסתדרות הכללית, עופר עיני, הובך כשהמאמץ הנחוש של המורים חשף באופן כה ברור את הבגידה של הנהגת ההסתדרות הכללית, שוויתרה לחלוטין על מאבק רציני למען שיפור בשכר עובדי המגזר הציבורי. ערב סיום השביתה העז עיני אפילו לבקר את הממשלה על כך שוויתרה יותר מדי, לדעתו, למורים: "לדברי גורמים במו"מ, בשעות הערב המאוחרות התברר כי יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מתנגד לחלק מההסכמות שאליהן הגיעו הממשלה והמורים. לטענתו, תוספת העבודה שאליה התחייבו המורים אינה מצדיקה את תוספת השכר, ולפיכך, גם סקטורים אחרים במשק ידרשו תוספת דומה – ללא תוספת עבודה מצדם" ("הארץ", 13.12). טעות קשה עשתה הנהגת אירגון המורים שלא חשפה באופן חד את תפקידם של עיני ו-וסרמן, ולא קראה באופן עקבי לעובדים באיגודים האחרים להצטרף למאבק ולהחליף את נציגי ההון המשמשים כרגע כהנהגותיהם.
לא רן ארז יביא את ה"מהפכה החברתית" שהוא עצמו הכריז עליה ושרבים כל כך ציפו לה. התנהלותו הריכוזית בשלבים האחרונים של המאבק וחוסר יכולתו להישאר נאמן לקריאות המורים בשטח – אלו הוכיחו כי גם הוא מהווה חלק מהמכשול הגדול שעומד היום בפני העובדים: הנהגות האיגודים. סיעת האופוזיציה שקמה בהסתדרות המורים, "התעוררות", עדיין קטנה. בכל זאת, היא יכולה להיות סנונית המבשרת על תחילתן של התארגנויות אופוזיציה רציניות בהסתדרות הכללית ובאיגודי המורים.
כדי לעצור את ההפרטות והקיצוצים, וכדי לחולל שינוי אמיתי בשירותים הציבוריים, אנחנו צריכים אירגונים דמוקרטיים, עם נציגים נבחרים במשכורת ממוצעת של עובד. התפקיד ההיסטורי הזה מוטל על מטות המאבק שקמו בשביתה: לחזק את הדמוקרטיה באירגון המורים כך שהמשך המאבק יוביל לתוצאות טובות יותר, ולסייע לקבוצות דומות לקום גם בקרב האחיות, העובדות הסוציאליות, עובדי הרשויות המקומיות וכו'.
המורים הראו את הכיוון הנכון של מאבק לוחמני, נחוש, אקטיבי, שנשלט באופן דמוקרטי – למרות שמטות המאבק שקמו בשטח הצליחו לעשות זאת במידה מוגבלת, בגלל ההתנהלות הריכוזית של הנהגת אירגון המורים. המורים גם הצליחו להזכיר שוב שבלי העובדים שמניעים את הכלכלה, שום דבר לא זז.
הממשלה יוצאת מהשביתה כשהיא חלשה עוד יותר ממקודם. אמנם היא הצליחה להימנע מוויתורים משמעותיים למורים בשלב הזה. אבל, בעתיד הקרוב ייתכן ונראה את הישגיה העקיפים של השביתה, בדמות מאבקים לוחמניים נוספים, שעשויים גם ללכת רחוק יותר. המשך המשבר במערכת החינוך עם שביתת המרצים ובקרוב אולי גם חידוש שביתת הסטודנטים, משבר הלנת השכר שלא נפתר ברשויות המקומיות, שחיקת השכר של עובדי המגזר הציבורי… אלו הם רק חלק מהגורמים שיובילו להתפרצות השביתה הגדולה הבאה. מהמאבקים הקרובים יוכלו לצמוח היסודות להנהגות לוחמניות חדשות באיגודי העובדים ולהקמתה של מפלגת עובדים, שתהווה אלטרנטיבה לכל המפלגות הקיימות שמשרתות את ההון, ותאחד את מאבקי העובדים והמאבקים החברתיים.

2 תגובות בנושא “שביתה חזקה – הנהגה חלשה // אייל עצי-פרי (סטודנט להוראה)

  1. דוד כהן-צמח

                                                              אני מסכים עם עקרי הדברים. במהלך השביתה כתבתי שלושה מאמרים שעיקרם היה מאמץ לשכנע את חבריי המורים שיש להפר את צווי המניעה ואין ככך שום פסול. האמנתי שזהו נשק חשוב מאד במאבקנו.בדרך זו הצלחנו לפרק את אקדחו של האוצר ולהפכו לאקדח לא טעון.והנ בא רן ארז ונבהל מהעוצמה שצברנו. במקום לנצל את הפחד שאחז בממשלה לנוכח המרד הזה של המורים ולהוציא מהם הבטחות והתחייבויות משמעותיות לנו, הוא הלך לפשרה ולהסכם כל כך חיוור. היה מומנטום אדיר – והוא לא נוצל!

סגור לתגובות.